וַיְצַו֙ ה' אֱ-לֹקים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכׇלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃
אני מסתובבת בעולם, סביבי המון עצים טובים למראה, נחמדים למאכל, יש להם כ"כ הרבה מה לתת לי, להצמיח בי, להחיות אותי. ויש עץ אחד, עם שם מאד מפתה ומאד מזמין- שממנו אסור לי לאכול. אני יכולה לחיות בתודעה של "למה לקחו לי את האפשרות הזאת, בטח יש פה אינטרס, לא אכפת להם ממני וכו'…"
ואפשר לבחור להסתכל על כל הטוב והשפע שיש סביבי. שאני יכולה ליהנות ממנו, לחוות אותו לעומק. להתמקד בו.
טל בשן אומר "מה שמואר צומח"; מה אני בוחרת להאיר? מה אני בוחרת לתת לו משקל? זה מה שאני אראה בחיים, זה מה שיהיה בולט ומשמעותי לי,
זה נכון בכל דבר בעולם שלנו; בסביבה שלי; משפחה קרובה ורחוקה, ילדים, בן זוג, חברות, ואפילו בעצמי.
על מה אני שמה את הדגש? האם אני נוטה להאשמה, לציפיות גבוהות ואכזבות? או שאני יודעת שבכל אחד יש טוב, שכל אחד עושה את הטוב ביותר שלו, וזה כולל אותי! כשאני טועה קל לי לצבוע את הכל בצבעים אפורים ומאוכזבים, אבל החכמה היא להאיר את הניצחונות הקטנים, את הניצנים והזרעים הקטנים של מה שמוצלח בי, של מה שהפעם הצלחתי לצלוח בטוב! וזה מה שיגדל בתוכי, זה מה שיטביע בי יותר את הכיוון אליו אני רוצה לצעוד.
וגם, לבחור איך אני מסתכלת על האיש שלי, כמה משתדל להעניק ולתת לי, לשמח אותי! גם אם לפעמים אני מרגישה שהוא לא רואה אותי. או האם הילד או ההורה שלי זרק לי מילה שהכאיבה לי, האם אני מבינה שנגע בי בנקודה רגישה, או שעסוקה בלזרוק חזרה את החיצים, לתבוע את העלבון?
זאת עבודת חיים לבחור במה למקד את המבט. אבל היא הכי משתלמת. כי הדרך שלנו פתאום תהיה יותר מוארת, יותר נעימה ויותר רכה…
אז על מה את שמה דגש היום? מה את בוחרת להאיר ולהצמיח?