חודש אלול כבר כאן.
הערבים מתקררים, הימים מתקצרים, חוזרים לשגרה של לימודים והעומס הרגיל של החיים
ואני מנסה לטעום טעמה של התחדשות, טעמו של רוח הזמן, להתחבר ולהתמלא,
לרוץ בשדות עם המלך,
להתרחב ולהתקרב.
ואני מרגישה אחרת מבכל שנה,
אני יודעת שגדלתי.
החופש הגדול הזה היה שונה מבעבר,
לא הרגשתי על הקצה, לא הגעתי עם הלשון בחוץ,
הצלחתי להיות הרבה יותר נוכחת,
העזתי לעשות דברים שבעבר לא הייתי חולמת שאעיז,
הייתי הרבה יותר שלמה עם האמא שאני.
ואני מרגישה שהחופש הזה הגיע לי כתמונת מצב משמחת של התקדמות עבודת הנפש שלי בשנתיים האחרונות,
מלבד עבודת הזוגיות שאני עושה בתכנית המופלאה של מעוררות-
קיבלתי ממנה מתנה לכל תחומי החיים;
את היכולת לשים דגש ולהאיר יותר את ההצלחות שלי.
לדעת לחגוג את הנצחונות, קטנים ככל שיהיו.
בעבר הייתי בעיקר מציבה את עצמי מול תמונת 'האמא האידאלית' שאני צריכה ושואפת להיות,
וכל הזמן הרגשתי רחוקה ממנה,
תמיד הרגשתי שכל נפילה היא בור עמוק שנפער בדרך אליה,
שמה שלא אעשה, יש לי הרבה להתקדם.
ואז למדתי שבהלקאה עצמית ואשמה אני לא באמת מתקדמת,
אבל באופן פלאי, כשאני מרשה לעצמי לטעות וליפול, בלי שזה יגדיר מי אני
אלא רק חלק אחד מתוך המכלול שבי,
אני מצליחה לראות הצלחות, לחגוג את הנצחונות!
ומשם,
הדרך לשחרור ולידיעה שאני טובה כמו שאני- קלה יותר.
אז כעסתי, אז יצאתי משליטה, אז נתקעתי מול המסך.
זה לא חזות הכל.
אני גם ישבתי עם הילדים לשחק קלפים או לצבוע,
או הכנתי ארוחת צהריים מזינה,
או אפילו חיבקתי ילד במקום לכעוס על שעשה טעות.
קל לשכוח את הדברים הללו,
גם אם הם מעט משאני רוצה, הם המון!
לא חכמה להדגיש כמה אני גרועה, כמה עוד יש לי להתקדם.
החכמה היא להכיר את הטוב שבי. הכרת הטוב היא המפתח להגדלתו.
לקראת ראש השנה אני מבקשת מהקב"ה שימשיך לעזור לי להאיר ולחגוג באמת את ההצלחות,
הרי הוא ברא אותי כאדם טוב, ברא אותי מוצלחת וברוכת כשרונות,
זאת אפילו כפיות טובה לראות בעצמי רק חסרה, רק בלתי מוצלחת!
כנראה שכדי להיות מלכה,
צריכה להפסיק להיות מלקה ו…
שתהיה שנה טובה ומתוקה!