מאחורי שלושת עמודי התווך בתפילת המוסף של ראש השנה: מלכויות, זכרונות ושופרות – אפשר למצוא שלושה רמזים לתהליך פנימי אחד שיאפשר לנו להיכנס לשנה החדשה ממקום מודע ורענן יותר בזוגיות.
בכל אחד מהם יש לנו אפשרות לבחור בחירה כפולה, את מה כדאי לדחות ואת מה לקרב.
מלכויות – לא שליטה עליו, אלא עלי.
ההחלטה שתכריע אם אנסה לשלוט על בן זוגי או להנהיג את עצמי היא בעצם ההחלטה הפנימית שלי בנוגע לאילו מחשבות ורגשות יובילו אותי כשאני פוגשת את בן הזוג –
הפחד או האמון? העלבון או הבחירה להיפתח? כשאני קובעת מהן המלכויות שלי שאני בוחרת להנהיג איתן את עצמי, גם הדינמיקה שבינינו תיהיה מונהגת על ידן.
זכרונות – לא אלו שמורידים, אלא אלו שמעלים.
לכל אחת מאיתנו יש 'מחסן' של זיכרונות.
חלקם כבדים, מושכים אחורה, וחלקם מלאי אור ותקווה. בתחילת השנה אפשר לבחור: איזה זיכרונות אני בוחרת לשים לנגד עיני ולפעול לאורן, ואילו זכרונות הגיע הזמן להניח בצד ולתת להן פחות מקום בחיים שלי. הבחירה מה לזכור מהעבר יכולה לעזור לי ליצור בהווה מציאות חדשה, וממילא גם בעתיד.
שופרות – לא קול אחד, אלא מקהלה פנימית.
בכל אחת מאיתנו יש מגוון של קולות שונים: קול של רצון, קול של גבול, קול של חיבה ועוד. לפעמים אנחנו נוטות להיקבע לקול אחד, או כמה בודדים והם בולעים את האחרים. אך כדי להגיע למנגינה הטבעית והכנה צריך לתת לכל קול את המקום שלו ומתוך ההרמוניה הזו נולדת קרבה בריאה.
שלושה רמזים – תהליך פנימי אחד
אם מעמיקים מעט, ניתן לראות שנוצר כאן רצף של פעולות שנובעות זו מזו:
המלכת המלכויות (מידות ורגשות מובילים) מגדירה את זהות ההנהגה של הקשר, אותה הנהגה קובעת אילו זכרונות 'לפטר' ואיזה 'לקדם', כי הם השרים והעוזרים שפועלים תחתיה, והשופרות הם הקולות והצלילים שנובעים מאותם זכרונות, המנגינה שהממלכה הזו משמיעה לעולם – ובעיקר בבית.
שניהיה לראש – ולא לזנב
כששלושת הכוחות האלו פועלים יחד: מלכות פנימית, זיכרון נכון וקול הרמוני – קל להבין מחדש גם את האיחול: "שנהיה לראש ולא לזנב" – במקום להיות מופעלת ותגובתית לאירועים המתרחשים, אני בוחרת להתחיל מהראש, מההנהגה הפנימית שלי, ולתת לשובל של המעשים והתגובות להסתדר בעקבותיה.
שתיהיה לנו שנה טובה – שנה של מלכויות מקדמות, זכרונות מיטיבים, ושופרות צלולים שממלאים את הבית כולו במנגינה טובה ונעימה! 🎶