מה הזמן מסמן לי
זה הכל סימנים של החיים🐟
הדיונים על איפה נהיה בחג כבר נוכחים, באוויר יש ריח של אין סוף סיילים על מארזים יפים, והחום קצת יורד. הכל מצביע לכיוון אחד- ראש השנה מתקרב.
אני חושבת לעצמי איפה הייתי בראש השנה קודם, ואיפה לפני שנתיים, ומוצאת שבראשון הייתי נשואה רק חצי שנה, ובשני הייתי כבר חצי שנה במעוררות: מאמינה בשינוי וגם מרגישה אותו, אבל לא מאוד אופטימית שזה יחזיק מעמד לאורך זמן.
אני ממש גרועה בלהתמיד בדברים. טוב לי בטווח הקצר, פחות הארוך והשנתי. עד אז התחלתי לאכול בריא עשר פעמים, הפכתי את הגינה שלי לשטח השמדה לעציצים, וקיבלתי על עצמי אין ספור פעמים לזכור "אשר יצר" או לכתוב הודיות בכל בוקר. לרוב אני מתחילה בראבק וזונחת דקה אחרי השיא.
אבל במעוררות מההתחלה זה היה אחר.
אולי כי נכנסתי דווקא בחשדנות ובקצב איטי, אולי כי להיות חלק מחבורת נשים פשוט מחזיק את האנרגיה מרחוק, מחולל בפנים משהו שלא כבה, כל פעם הולך ומעמיק פנימה ולא החוצה.
חשבתי מה עוד עוזר לי לשמור על התדר הזה, להעביר את היום יום עם תזכורות קטנות של מסרים ונקודות מהעבודה שלנו.
אז חוץ מהמגנטים ההורסים על המקרר, והשיעורים היפים שאני חוזרת אליהם תכופות, אני חושבת שזו באמת השפה. שפת הסימנים שלנו(:
הביטויים והמטאפורות שרק רחלי יודעת לשלוף, המילים הטובות והמנחמות של רוחמה- גם בדיבור וגם בשירה, המנטרות שיש בקבוצות העבודה ומחלחלות אל כולנו לשפה של היום יום, המדליות והסלנגים שממש בוראים כאן עולם שלם של אהבה חזקה ובוערת שמעוררת לעבודה.
ידוע שאחד הדברים שמשפיעים עלינו לזכור דברים בקלות הוא נתינת סימנים. (מי כאן לא המציאה סיפורים לפני הכתבה באנגלית 😅)
וכמו שבהגדה של פסח אנחנו קוראים בכל שנה על רבי יהודה שהיה נותן במכות סימנים, חשבתי לתת גם לנו סימנים של ראש השנה בנוסח "מעוררות אהבה" 😋❤️
רימון- אבל אחד אדום בוהק, טוב כזה, טרי וריחני:
כשמפרידים את הגרגירים היפים של הרימון, אפשר לחשוב על מובחנות. היכולת שלנו להיות בקשר רגשי ועמוק אחד עם השני, אבל לא להיות מופעלים רגשית. לא להתערבב. ממש כמו הקליפה הלבנה של הרימון שמחברת בין הגרגרים, אבל גם מפרידה במחיצות דקיקות בין כל גרעין וגרעין. הצבע האדום החזק של הרימון יזכיר לי כמה טוב לחזק את הצבע של העיגול שלי: לחזור אליי, לתחביבים שלי ולרצונות ולחשקים, לא להתערבב עם העיגול שלו. והאצבעות שמפרידות בעדינות כדי לא לרסק את הגרירים הקטנים, יתזכרו שמובחנות עושים בעדינות. לא באדישות. לא בעצימת עיניים וניתוק. מה שלי ומה שלך, מה הערך ומה הקליפה. וכשנברך -״שנהיה מלאים כרימון..״ אזכור שמתוך
מלאות החיים קל יותר להבחין איפה אני נגמרת ואיפה אתה מתחיל. כשאני מלאה, מסופקת ועסוקה בעצמי, אני פחות מתעסקת בפנקסנות הקטנונית ופנויה להביט פנימה, אל מאות גרגירי האהבה שיש לי בתוכי, שנוצרים ברגעים של אהבה עצמית, שמולידה אהבה משותפת, זוגית, מהממת ואדומה.
שנהיה לראש ולא לזנב –
שנזכור תמיד למי שמים קודם את מסיכת החמצן במטוס- לאמא. כדי להיות אמא רגועה, שמחה, אישה שטוב לה בחיים שלה והיא מחייכת יותר ממתלוננת- צריך לשים את עצמנו בראש סדר העדיפויות! לעשות לעצמנו תחילה.
להכין גם לעצמנו אוכל לעבודה ולא רק לאיש שלנו ולילדים, לעצור באמצע היום רגע לקפה ולהרים רגליים. חוג כלשהו- משחק, קרמיקה, יוגה, ריצה, כדורסל, צביעת מנדלות- כל אחת ומה שממלא אותה.
אי אפשר לתפקד על אדים של דלק, חייבים להזין את עצמנו כדי להשפיע על אחרים. וכנשים הנטייה שלנו היא לשים את עצמנו ממש בזנב של הזנב של פירמידת המזון- לאכול מהשאריות של הילדים בצלחת, לארוז לעצמנו לשבת אחרונות, ולראות שכולם רגועים ורק אז לשים לב שלא עשית פיפי כל היום. זה מתכון ממש קליל שמזמין את המרמור ואת הקורבנות לגור איתנו בבית ובלב.
אישה כמחוללת בקשר זה הקלף המשלים, שמתקשר לי גם לסימן הזה. כדי לא להיות קורבנית ׳שכל העבודה עליי׳ צריך להשקיע במניה הזו שנקראת את!
ככל שאתחדש בידע, בכלים, בבגדים משמחים ובמצב רוח טוב, הדינמיקה בינינו תשתנה. אין יותר מושך מאישה שכיף לה עם עצמה.
זוגיות טובה ומתוקה לא אומרת שרק בתנאי שהוא יעשה/יקנה/ יגיד לי ש… אז יהיה לי טוב ומתוק.
היא מתחילה אצלך. עשי לעצמך תחילה זה כי את בוחרת לאן הריקוד הזה הולך. את יכולה להוביל אותו באופן שאת תהיי מובלת בסוף ותסמכי עליו, ותרשי לעצמך לעצום עיניים ולהתמסר, אבל את התנועה ואת המנגינה ברקע את בוחרת.
עשי לעצמך תחילה זה כי את, את מתחילה❤️
תמר- שייתמו אויבנו.
האויב המודרני של הזוגיות, הוא העולם המערבי על תפישותיו העצובות של זוגיות ונישואין. כשאבדוק את התמר אחפש באור הבית שלי אם דבקו גם בי חוסר אמון, מיצוי מהיר וחיפוש תמידי אחרי הריגוש הלא מושג.
אתפלל שהשנה ייתמו בדיחות מקטינות על הבעל, ייסגרו קבוצות פייסבוק שבמקום לעשות מהבית מלך הופכות אותו לעוד ילד. אתפלל שנמגר מהעולם תפיסות של זוגיות ככלא ונישואים כצרה. אתפלל שייתמו מבטים מקנאים בזוגיות של אחרים, באינסטגרם מנצנץ, בסטורי מחובק ובאהבה של דיסני. שתיגמר מגיפת הגירושין המתפשטת.
מברכת כל אחת שקוראת כאן על הבחירה בחיסון הקולקטיבי הזה, כמו שאומרת רחלי. בזכותך מתפשט התדר הבריא של אחריות רגשית ועוצמה נשית אמיתית ומחוברת בעולם. אשרייך.
יפה ותמה שאת ♥️
גזר- שנגזור עלינו גזירות טובות
מי שהייתה בבית דין של פורים, יודעת שגוזרים שם בשורות טובות לכל השנה. פעם תהיתי על זה ממש, איך ייתכן שבשר ודם יגזור על הקבה מה לעשות??
שמעתי את הרב שמואל אליהו אומר פעם-אנחנו באים אליו ואומרים לו. אבא אנחנו רוצים מאוד! והוא אומר- אתם רוצים מאוד? קדימה!
אני חושבת שנרטיב זה הסיפור כאן.
מה שאספר לעצמי על הזוגיות שלי, על האיש שלי ועל הילדים, ובעיקר על עצמי- זה מה שהמציאות תשדר ותזמן אליי בחזרה. הקבה אותה להיטיב איתנו, וגם האיש שלנו. ולמילים שלנו יש כוח עצום. לכוונות שלנו, לכל בקשה, בין אם היא מונחת בצורת מטפחת, ובין אם בפירוש, אבל מוטעמת במילים חיוביות ועם חיוך- היא פועלת במציאות! צורת ההגשה שלנו והזרקור שנבחר לשים הוא זה שיגזור עלינו את הטוב שיגיע.
תפוח ודבש 🍎🍯שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה
כשנטבול את התפוח בדבש נחשוב איך כמה טיפות של נוזל מתוק משנות את כל הטעם של התפוח, וניזכר איך החידוש הגדול בקשר מורכב מהמון פעולות קטנות של משחקיות ופלרטוט עדין אחד עם השני, שממתיקות הכל בטעם של עוד. כדי לשבור דינמיקה קבועה צריך לשנות משהו, אנחנו כבר יודעות. אבל גם כדי לרענן את היום יום צריך להכניס שינויים קטנים ולהתחדש. זה יכול להיות אודם חדש בגוון שונה, משחק בשיער או בתכשיט וקריצה תוך כדי שיחה רגילה, להגיש את ארוחת הערב כאילו את מלצרית או להעיר אותו בבוקר בדרך מפתיעה ומקורית. ממש כל דבר שיפתיע ויפתח פתח לערוץ חדש.
הדבש לוקח אותי גם להומור ועוקצנות, והבחירה שיש לנו לפעמים בין ממש מילים ספורות שיכולות לעקוץ ולפגוע, והניסוח הקל שיהפוך אותם לבדיחה קלילה, חיוך סלחני, והעברת מסר רך יותר. גם הדבורה הרי לא רוצה לעקוץ כי זה כרוך במוות, אבל זה יוצא לה כשהיא כועסת או מפחדת מפגיעה. גם אנחנ בד״כ עוקצות מתוך מגנננה, והלוואי שנזכור ונשכיל מהדבורה, שעם קצת סבלנות, והרבה עבודה, גם לנו תהיה חלת דבש מתוקה.
לוביה-
שירבו זכייתנו ותלבבנו-האגדה מספרת שכל גבר אמיתי קם בבוקר, חותך לו לוביה עסיסית ועושה את הסימן הזה כל בוקר עם עצמו בסתר😜 (ויש מספרים שלפעמים הוא גם קורא למתבגרים)
כי כמה גבר רוצה להרגיש שאת רואה שהוא רואה אותך! שאת מביטה בו בעיניים טובות, מחלקת לו מחמאות שנוגעות בגבר שהוא, כמה הוא רוצה ומתאמץ כדי שיירבו זכויותיו בעינייך. שהמאזן יהיה חיובי תמיד לטובת הזכויות ולא החובות. שתלבבי אותו(:
וכמה נעים לשנינו לחיות במרחב כזה, מפרגן, מכבד, ממדל ומעריך.
וכשהתדר עובר לילדים שלנו והעבודה חלה גם עליהם- שחיים איתנו כאן במגרש משחקים מדהים שכולו בצבעים של החיים עצמם, הם משחקי בו בביטחון, בחיוך, תחת המבט של העין הטובה שלנו שלא מפספס אותם.
מאחלת לכולנו שנטמיע את השפה הזו ביום יום, שנצליח להכניס סימנים בינינו, משחקיות בקשר, ושנה מתוקה ומלאה בהתפתחות אישית
כל אחת בקצב שלה.
אה, ונזכרתי!
במקרה שלנו אפשר לגלות לאחיות את הסימנים, אולי אפילו לרשום לתוכנית
מה שבטוח -שאם כבר רפרנס ליעקב אבינו-גם הבעל שלכם לא יזהה אתכם בבוקר שאחרי(: