כל אחת מאיתנו שזוכה או זכתה ברוך ה' להתחתן מגיעה עם חוזה מודע או לא מודע
שאותו היא מביאה למערכת היחסים עם בעלה:
אופציה ראשונה (והמוכרת):
אני מגיעה עם חוזה סמוי מתחת לשמלת הכלה הנוצצת שלי שבו כתוב הסכם חד צדדי (שאני אגב ניסחתי לי בתוכי ולא בטוח שנתתי לחתן לקרוא מראש אפילו .. 🤪):
שניסוחו: "כשאני אפול לבור, תפקידך בעלי היקר מהיום ועד עולם לבוא להושיע אותי משם"!!!
כן כן תפקידך להחמיא לי, לקנות לי, לשמח אותי להקשיב לי, לעשות בדיוק מה שאני רוצה ומבקשת, וגם כשזה לא מתאים לך) הכוח הוא אצלך ולא אצלי (האמנם?).
אבל יש גם אופציה אחרת…
האופציה השנייה:
אני מגיעה עם חוזה שחתמתי עם עצמי שאני שמחה ומקבלת את סך כל חלקיי החלקים היותר מוארים שבי יחד עם החלקים היותר מאתגרים
ואתה חתן יקר פטור מהרעיון להושיע אותי ממני מהדימיונות שלי או מכאבי
כל שעליך לעשות זה להצטרף אליי לשמחה שלי
אני יודעת איך להיות איתי בבור, אני יודעת להביא לתוכי אור.
ישנה אימרה מוכרת: "אין לך אדם שאין לו שעה" (מסכת אבות ד, ג)
אם נתעמק רגע במשפט הזה, ניתן להבין שלכל ירידה של נשמה בעולם המתגלמת בגוף אנושי יש תכלית, ובשביל אותה תכלית קיבלה אינספור מתנות וכשרונות, אינספור יכולות: פיזיות, רוחניות, מחשבתיות – בכל תחומי החיים (ושלל סוגי האומנויות) ועוד ועוד….
אז האין זה נפלא לדעת שאנחנו לא רק רצויות אלא קיומנו ממש הכרחי בעולם!
והכי שווה – יש לך אבא!!!
אבא שברא אותך מאמין בך וביכולותייך
אבא שאוהב אותך טונות טונות של אהבה!
כמה נפלא היה לגדול בתחושה כזו מילדות
וואו נשמה תביני העולם לא יכול בלעדייך!!!
כמה מתנות אפשר להביא לעולם כשגדלים במקום בריא ומלא ביטחון כזה, נכון??
אלא…. שה' ברא נפשות רבות וחסרונן ולכן על אף כל המתנות שנתן לך, נולדת (לכאורה) חסרה!
אז באמת כילדה את גדלה להיות ניזונה ממילים חיצוניות, ואכן יש שלב כזה בחיים שזה הכרחי וקריטי לגדילתך (בילדות)
אך מתישהוא מתחיל להתרחש תהליך הגדילה שבו את נאלצת (לטובתך) להתחיל אט אט לפתח סנטר פנימי משלך ולהיגמל מהצורך העז לקבל אישור חיצוני תמידי מבחוץ על קיומי ופועלי בעולם…
קשה? אולי …
אפשרי? כן!!!
אף על פי שלגדול זה (כמעט) תמיד כואב, המתנות שתרוויחי הן לאין ערוך המתנות היותר חשובות שתקבלי, כגון, מערכות יחסים בריאות עם ילדייך, הורייך, שכנייך, הבוסים שלך והכי הכי חשוב, בעלך היקר!
תזכי לקבל את מתנת המתנות שנקראת ניפרדות!
אז….. תגידי לעצמך כל בוקר – שומעת נשמה,
אני מהממת! אני לא תלויה במחמאות, הנשמה שלי מאירה את האור שלה בעולם בלי שאני בכלל עושה בשביל זה משהו, אני רבת כישורים, אני בת מלך יש לי אבא שברא אותי (לכבודו)
אני לא תלויה !
אני על מקומי !!
אז אולי לוקח זמן ואף שנים לבנות את המקום הזה בתוכי, אך זכרי – זה אפשרי!
ואיך תעשי זאת במעשה?
ברגע האמת שנפלת לבור של שעמום, ריק, ציפיה, ריצוי, איבוד גבולות בתוך קשר, נתינה אינסופית ,כעס פחד וכו')
כשאת מרגישה ריקנות, חסרה, כשאת בבור – ביכולתך להכניס לשם אור.
תלחשי לך מילים טובות
תהיי חומלת לעצמך, תהיי נושמת את הכאב והחיסרון הזה שה' ברא בתוכך
תזמיני את אור ה' להיכנס אלייך למקומות הכואבים
תבכי.
תתפללי
תרקדי את הכאב אם צריך
תצאי לטיול
תכתבי
תצעקי לכרית
עד… שהסערה עוברת ……
את יכולה להכיל אותך!
( אגב אם העבודה הזו לבד היא קשה מנשוא. אפשר ללכת לטיפול כי הרי ידוע "שאין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים")
זיכרי, את יכולה
את חזקה
את יכולה להיות לך בית!
תכלה שנה ובורותיה ….